החלטה בתיק בש"א 30770/06

1.         בפני בקשה למתן צו ביניים כנגד המשיבות שיאסור עליהן לעשות כל פעולה, לרבות קיום דיון בהקצאה כל שהיא וזאת בהתייחס למקרקעין הידועים כמגרש מספר 4 בתב"ע חד/766 והמהווים חלק מחלקה 23 בגוש 10038 בחדרה (להלן: "המגרש").

            זאת במסגרת עתירה בה מבוקש לקבוע כי החלטת המשיבות לענין הקצאת המגרש הנ"ל בטלה וכי יש לצוות על החזרת המגרש לבעלותו המוחלטת של המבקש/העותר, כשמלוא זכויותיו במגרש הנ"ל מתקיימות.

            המבקש/העותר ביחד עם אחיו המנוח יחזקאל חוזה הינו הבעלים הרשום/המחזיק במקרקעין הידועים כחלקה 23 בגוש 10038 בחדרה שהמגרש הינו חלק הימנה.

            לטענת המבקש, בשנת 1982 או בסמוך לכך במסגרת תב"ע חד/766 החליטו המשיבות להפקיע מן החלקה הנ"ל קרקע של כ-3 דונם - המגרש, לצורכי שב"צ ללא כל תמורה.

            כמו כן, נחתם ביום 20/3/84 בין המבקש למשיבה 1 חוזה שבו סוכם שהמבקש יבנה עבור המשיבה 1 שוק עירוני חדש על המקרקעין שבבעלותו הידועים כחלקות 22 ו-23 בגוש 10038.

            במהלך השנים נתגלעו חילוקי דיעות בין הצדדים ובעקבות בוררות הגיעו הצדדים להסכם פשרה.

            בענין זה מסתמך המבקש על סעיף 3 להסכם פשרה שלא נחתם (נספח א' לעתירה) שבו נאמר: "במסגרת שינוי תב"ע כאמור לעיל, ישונה יעודו של מגרש מס' 4 בתב"ע חד/766 המהווה חלק מחלקה 23 בגוש 10038 מייעוד לשב"צ לייעוד שאינו לצורכי ציבור במסגרת התב"ע, וככל שהוחל בהליכי הפקעה לגביו, יבוטלו הליכי ההפקעה", וטוען שסוכם בכך על החזרת מלוא הזכויות במגרש למבקש.

            לטענת המבקש, בעקבות מגעים ממושכים לחתימה על הסכם הפשרה המוסכם הנ"ל, הועבר אליו לחתימה נוסח של הסכם פשרה (נספח ב' לעתירה) שבו הושמט סעיף 3 להסכם הפשרה (נספח א') ונאמר לו שהחזרת הזכות במגרש לעותר אינו אפשרי עוד הואיל והמשיבה 1 חתמה ביום 6/1/06 על הסכם על תנאי עם המשיבה 3 להקצות לה את המגרש הנ"ל.

            בעקבות זאת, נחתם הסכם פשרה חדש עם המשיבה 1 שבו נאמר בסעיף 5 שנושא החזרת הזכויות למגרש לא מוסדר בהסכם הפשרה וכל צד רשאי להעלות טענותיו לענין זה (נספח ד' לעתירה).

            לטענת המבקש, החלטת המשיבות להקצות את המגרש למשיבה 3 הינה מחטף וזאת בזמן שמאז ההחלטה על הפקעת המגרש לצרכי שב"צ בשנת 1982 ועד להחלטה על הקצאתו ב-2006 לא נקטו המשיבות בכל הליכים להשלמת ההפקעה ו/או לתפיסת המקרקעין, והשיהוי הנ"ל מלמד בהתנהגות על כך שהמשיבות זנחו את מטרת ההפקעה.

לטענת המבקש, מדובר בנסיון ליצור באופן מלאכותי עובדות שיכשילו את דרישות העותר ביחס למגרש ולא בהחלטה שנבעה מצורך ציבורי תקף, כשמדובר בהבטחה שלטונית של המשיבות להחזרת המגרש למבקש, הבטחה שהופרה תוך פעולה של המשיבות בחוסר הגינות וחוסר תום לב.

            לטענת המשיבות 1-2 מסגרת תב"ע חד/766 נקבע יעוד המקרעין בשטח לבנייני ציבור (שב"צ) שהיה אמור להיות מופקע ולהירשם ע"ש משיבה 1 כשתוכנית זו פורסמה למתן תוקף ביום 17/10/85 ובשנת 1998 הושלם הליך הפקעת המקרקעין וההפקעה נרשמה בפנקס הזכויות במקרקעין בשנת 1999.

            לטענת המשיבות 1-2, בעקבות ההסכם מ-1984 עם המבקש לגבי בניית שוק עירוני חדש במקרקעין אחרים שאינם המקרקעין נשוא הבקשה וחילוקי דיעות שהתעוררו, נוהל מו"מ ואז העלה המבקש הצעה שכחלק מהסדר הפשרה בין הצדדים ייבחן ביטול ההפקעה וישונה היעוד משב"צ ליעוד לא ציבורי וענין זה הועלה על הכתב בצורת נספח א' לעתירה אותו מכנה העותר "הסכם פשרה", שהוא מסמך של טיוטא רעיונית שלא נחתם מעולם, נזנח, ואינו מחייב.

            לטענת המשיבות 2-1, הקרקע הוקצתה למשיבה 3 ב-5/05 בעקבות נסיונות קודמים להקצות לה קרקע, עפ"י בקשת המשיבה 3 והחלטה על הקצאת קרקע משנת 2000, כשביום 1/1/06 נחתם בין המשיבה 1 למשיבה 3 הסכם מותנה להקצאת הקרקע.

            לטענת המשיבות 1 ו-2 המבקש הסכים להסכם הפשרה שנחתם עמו ואין כל שחר לטענותיו לגבי "הסכם פשרה" מחייב קודם שלא נחתם ולא אושר.

            לטענות המשיבות 1-2 אין מקום למתן צו זמני עקב השיהוי, חוסר נקיון הכפיים של המבקש, וכן מדובר בבקשה מקדמית שכן המשיבות טרם הקצו את המקרקעין למשיבה 3 בהתאם לנוהל ההקצאות הקיים אלא רק החלו לפעול בהתאם לנוהל ופרסמו בעיתונות הודעה בדבר כוונתה להקצות למשיבה 3 את המקרקעין, כשמדובר בחוזה מותנה עם המשיבה 3, כשהתנגדות העותר להקצאת הקרקע טרם נדונה.

            לטענת המשיבות 1-2, גם לגופו של ענין ולפי דיני ההפקעות אין להשיב את החלקה למבקש כשלא התקיים כל שיהוי במטרות ההפקעה וגם אם התקיים שיהוי הוא לא מביא לבטלות ההפקעה.

            לטענת המשיבה 3, היא פעלה החל משנת 2000 לכך שהמשיבה 1 תקצה לה מגרש להקמת מבנה רב תכליתי שישרת את מטרותיה עד שהוצע לה ב-2005 ע"י המשיב 1 המגרש הנוכחי ובעקבות זאת נחתם ביום 1/1/06 הסכם עם המשיבה 1 שנועד להסדיר את הקצאת המגרש למשיבה 3.

            לטענת המשיבה 3, אין לה שום ענין עם המבקש והיא כלל לא ידעה על טענותיו ביחס למגרש החלופי, כשהתוכנית המפקיעה הינה בתוקף והמבקש לא נקט שום הליך לביטולה ו/או לשינוייה, כשהמשיבה 3 הסתמכה על המצב המשפטי התקף בדבר היות המגרש מופקע ולצורכי ציבור בלא שהיתה שותפה למחלוקות שבין המבקש לעיריה, כשהיא פועלת לקידום הליכי ההקצאה במגרש ואף התקשרה עם גורמי תכנון ופועלת לגיוס המשאבים הדרושים לשם מימוש הבניה, לאחר שיושלמו הליכי ההקצאה.